לפני מספר חודשים שטפתי כלים במהירות גדולה מדי. לחיצה מיותרת על כוס יין שברה אותה לרסיסים ופיסת זכוכית לא קטנה ננעצה לי בבסיס האצבע המורה. חתך בינוני. לא נורא. קיבלתי פס על מה שנותר בכיור.
כשבועיים אח״כ שיחקתי במשחק Virtual Rick-allity, משחק המציאות המדומה של ריק ומורטי. מדובר במשחק מצחיק למדי בעל משחקיות בסיסית משהו. רוב הזמן במשחק אתה מרים חפצים ושם אותם במקומות אחרים בחלל, או משלב אותם עם חפצים אחרים ואז שם את השילוב במקום כלשהו בחלל.
באחת מההרמות הללו הרגשתי את האצבע שלי משתפשפת במסעד הכסא של חדר העבודה.
כעשר דקות אח״כ הרגשתי שמשהו מטפטף לי על הרגל.
קראתי לזוגתי שתבוא לראות מה העניינים ומה שנפלט לה מהפה היה ״אווווו״.
לא התגובה הרצויה במקרים אלו.
הגשתי לה אחר כבוד את הקונטרולרים וביד מהוססת הסרתי את קסדת הVR מעל הראש.
המחזה שנגלה לעיני היה נראה כאילו לקוח מדקסטר.
מסתבר שבמשך עשר דקות דיממתי והלכתי בתוך הדם של עצמי כשאני מפזר אותו טוב טוב על רצפת החדר. גם מהקירות לא נחסך.
הVR נכנס לארון באותו הלילה ולא יצא ממנו כמה חודשים טובים.
***
כלקח מהסיפור הקודם העברתי את חדר הVR לסלון הבית. לכבוד האירוע ולציון 70 שנות עצמאות למדינת ישראל, קניתי את משחק הVR הישראלי Racket NX ובכך מימנתי לסטודיו היוצר One Hamsa ארוחת צהריים. אחת.
המשחק, סופר מושקע ויפהפה, הוא בעצם טייקאוף על סקווש. השחקן אמור לעמוד במרכז החדר לחבוט בכדור לעבר קיר המקיף אותו ב360 מעלות. הופה, בעייה.
שתי דקות אל תוך המשחק מצאתי את עצמי לפות בתוך כבל הHDMI שמחבר את הקסדה למחשב. מכיוון שכך, החבטות שלי במשחק שינו מיקוד. במקום לכוון לאיזורים במשחק שאני אמור לכוון אליהם, חישבתי את המכות כך שיעזרו לי להשתחרר מחנק הHDMI. פחות נקודות, אבל יותר חיים! (ליטרלי).
לאחר זמן מה פיתחתי רגישות למידת הקשירה של הכבל והמשחק הפך למהנה יותר. היתה לי שיטה. שתי חבטות שמאלה (כבל ב90 מעלות ליפוף), חבטה אחת ימינה בשביל להתיר וחוזר חלילה.
והנה מגיע כדור למרכז המסך, כזה שיתלבש לי בדיוק על חבטת בק-הנד נפלאה. אני מכה בחוזקה ומרגיש את הקונטרולר טס לי מהיד במהירות, מלווה בחבטת קיר* עזה. Great Hit! אמר לי המשחק בהתלהבות.
הורדתי את הקסדה. הקונטרולר החמיץ את הטלויזיה בסנטימטרים.
***
ראיתי את הטריילרים והתאהבתי. קראתי את הביקורות ונשבתי. אמרתי לעצמי, אם לא זה אז כלום, וקניתי את Beat Saber.
המשחק - מדהים. כאן למטה תוכלו לראות טריילר שלו. בגדול הם פתרו את בעיית התזוזה והסיבוב בכך שלא זזים יותר מדי. כל מה שצריך לעשות זה לחבוט בקופסאות בזמן הנכון, בכיוון הנכון. המוזיקה מעולה, המשחק פשוט ומתגמל והרגשתי שאני יכול לתת לעצמי להיסחף לתוכו.
לאחר 30 דקות לא יכולתי יותר.
הסרתי מעצמי את הציוד.
עמדתי בסלון, המזגן מכוון על 18 מעלות ואני עומד בתחתונים, לא מתנשף בכלל אבל מזיע כאילו סיימתי קרוספיט. המשקפיים השאירו סימן על כל הפרצוף. הסתכלתי בראי ואמרתי לעצמי - Shit Faced. זו ההגדרה המדויקת לאיך שאני נראה כרגע.
הגיע הזמן למכור את הVR.
***
המסקנות שלי הן כדלהלן:
משחקים נועדו לשחק בישיבה.
זה לא נחשב ספורט אם יש לך קסדה על הראש וטווח תנועה של 3 על 3.
כדי להרגיש את ה"Immersion״ המפורסם, ההיטמעות בתוך התוכן, המדיום צריך להיות בלתי מורגש. (ספר, לדוגמא, או כל משחק נורמלי). בVR, הטכנולוגיה והפגמים כה מורגשים שאין אפשרות להיטמעות אמיתית בתוכן.
חוויית המשתמש על הפנים.
המזור היחיד לטכנולוגיה הזו היא B2B. משחקי ארקייד במציאות מדומה, משחקים טיפוליים בקליניקות וכיוצ׳. חוויות קצרות וממוקדות, כאשר בעל העסק דואג למחשבים חזקים ולתלות את הכבלים על התקרה.
ועכשיו נראה. עדיין תקציבים גדולים מופנים מציאות מדומה. חברות גדולות מוציאות טייטלים ענקיים ושמעתי שמועות שיש אנשים שחיים שעות בתוך העולם הוירטואלי של Skyrim או Fallout ומאוד אוהבים את זה.
בינתיים, כאמור, אני מוכר את הערכה שלי. אז אם הכתבה הזו עשתה לך חשק לקנות, אני עושה מחיר טוב לקוראי הבלוג. (כאן אני אמור לתת לינק למודעה ביד 2 אבל זה כזה אתר פח שאני לא מצליח למצוא את הלינק הייעודי למודעה שלי. אז אפשר במייל - dori@handsongames.net).
* חרף הפגיעה בקיר,הערכה, HTC Vive, במצב מצוין. הדם נוקה ממנה כליל ולא הקיאו או חירבנו עליה אף פעם. באחריות.
Comments