משחקים באים בשלל צורות וגדלים. ישנם משחקי עולם פתוח ענקיים דוגמת GTA שניתן לחיות בהם שנים. ישנם משחקי קז'ואל עתירי שלבים וגם משחקים קטנים וממכרים שנועדו לאינספור משחקים חוזרים. המשותף לכולם: הם נועדו לגרום לשחקנים הנאה.
ויש משחקים שמטרתם אחרת: לגרום לשחקנים להסתכל על המציאות באור שונה. בדרך כלל מדובר במשחקים קטנים, קצרים מאוד, שפותחו ע"י מפתח בודד ולא נועדו למשחק חוזר. המדקדקים יגידו שמדובר בהצהרה (Statement) אינטראקטיבית של המפתח יותר מאשר ב"משחק". אני לא מהמדקדקים.
משחק או הצהרה, מה שבטוח זה שהחווייה האינטראקטיבית עוצמתית. כזו שנשארת בראש זמן רב לאחר המשחק. קיבצתי עבורכם את המיטב של העבודות הללו ברשימה למטה.
אינתיפאדה
המשחק הפוליטי הראשון ששיחקתי בו. יצא ב1989, הופץ בבי בי אסים (BBS) והפך ללהיט מקומי. נכתב ועוצב ע"י מייק מדבד, אז פעיל ימין קיצוני (תנועת כך), שביקש להתנסות בשפת תכנות חדשה ויצר את המשחק בתור תרגול.
באינתיפאדה אתם מגלמים חייל המוצב בודד בשטחים ומתמודדים עם פורעים ערבים שזורקים עליכם אבנים ובקבוקי תבערה. ברשותכם ארסנל של נשקים ואתם אמורים להשתמש רק בכלי הנשק המותרים לכם עפ"י פקודת היום. ממשלה שמאלנית תאפשר רק ירי בכדורי גומי ופלסטיק, ממשלה ימנית (בראשות אריאל שרון), תאפשר ירי על מנת להרוג.
מייק מדבד אומר שהוא ניסה לדמות את המציאות, ועל כן, כמו משחקים אחרים מסוג זה, באינטיפאדה לא ניתן לנצח. רק להפסיד. כילד, המשחק הזה קעקע אצלי את תמונת הערבי המאיים, חובש הכאפייה המחזיק אבן גדולה כגודל ראשו. בהחלט הייתי קורא לזה אמפקט.
ספטמבר 12
המשחק בעל השם הטעון יצא ב2003 והוא מתחיל בהצהרה ברורה: לא ניתן לנצח או להפסיד בו. לאחר שאישרתם זאת, אתם נלקחים לעיר מדברית וברשותכם נשק בעל כוונת רחבה. נאמר לכם כיצד נראה טרוריסט וכיצד נראה אזרח וכעת אתם חופשיים לעשות כרצונכם.
כיוון שסמן העכבר שלכם הוא למעשה כוונת גדולה ואתם יודעים לזהות טרוריסטים, כנראה שתעשו את המתבקש ותנסו להרוג אותם. אזי, תגלו שאינכם יורים כדורים אלא טילים, וכל ירייה שלכם עושה נזק גדול. אתם אמנם פוגעים בטרוריסטים, אך מורידים גם כמה בתים ואזרחים חפים מפשע על הדרך. קרובי המשפחה של האזרחים שהרגתם יפלו על הברכיים בזעקות שבר. מספר שניות אח"כ הם כבר יחזיקו נשק ביד ויהפכו לטרוריסטים.
כמה דקות לתוך המשחק והעיר, שהפכה לחורבה, תשרוץ בטרוריסטים. הבנתם? יופי.
שני מרואיינים
משחק קטן וחכם שנכתב ביום אחד בלבד ומעביר מסר חזק ובועט. במשחק זה השחקן מגלם שני תפקידים בו זמנית. שני מרואיינים, בחור ובחורה, הולכים לראיון עבודה. הם נשאלים את אותן השאלות, עונים את אותן התשובות אך אחד מתקבל והשנייה… לא.
המכניקה המשחקית מרעננת (מעניין מה עוד אפשר לעשות עם זה…), המסר עובר מצוין. אולי בגלל זה, כמות תגובות השטנה שהמשחק הזה מקבל הוא חריג ביותר. תציצו בתגובות של היוטיוב הזה אם בא לכם להקיא קצת בפה. לאנשים קשה להתמודד עם האמת בפנים.
כל יום אותו חלום
משחק סהרורי, אסקפיסטי, על שגרה, ניכור והייטק. המוזיקה של המשחק רפטטיבית וכמעט מדיטטיבית, והשחקנים נזרקים לתוך חלום שהינו מציאות המתאר את שגרת היום יום כהזייה שאינה נגמרת. אלא אם כן...
סימולטור יציאה מהארון
משחק מצוין של המפתח ניקי קייס, ובהחלט המשחק הכי "כיפי" ברשימה זו. בסימולטור תגלמו את דמותו של קייס הצעיר ותאלצו להתמודד עם החלטות שקרו (או לא קרו) בחייו, בדרך ליציאה שלכם מהארון. הממשק מעוצב ומשוחק כמו "צ'אט סטורי", הרבה לפני שזה היה מגניב.
הכתיבה המעולה של המשחק זיכתה אותו בפרס המצוינות בנרטיב בפסטיבל משחקי האינדי IGF.
לילה וצללי המלחמה
זהירות, משחק מעצבן ומטריד. כ"כ מעצבן ומטריד שהשר יריב לוין קרא להחרימו (ככה שמעתי על המשחק), ושהוגדר במשך חודשים כיישום ולא כמשחק בחנות של אפל, עד שלחץ בלתי פוסק מצד נוגעים רבים הצליח לשנות את ההחלטה ולסווגו כמשחק.
אתם תשחקו את לילה ואביה כאשר הם מנסים לשרוד לילה בעזה במלחמת צוק איתן. ספוילר: הם לא. המשחק מאוד חד צדדי, לנקודת המבט הישראלית אין מקום, פנים או שם. רק פצצות שמחרבות כל רגב, מקלט ובית חולים.
הגדולה של המשחק הוא בהצלחתו להביא את נקודת המבט הפלסטינית לעיניים רבות ולייצר שיח סביב מלחמת צוק איתן, שממשלת ישראל היתה מעדיפה להדחיק. מה דעתכם, פרופגנדה או נקודת מבט? שחקו במשחק עד סופו (עשר דקות). אשמח לקרוא את דעתכם בתגובות!
Comments